1. להלן החלטתי בבקשת התובע למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי.
2. מעשה שהיה כך היה.
ביום 11.3.08 היה התובע מעורב בתאונת דרכים
(להלן: "התאונה") ובעקבותיה הוא הגיש תביעה בהתאם לחוק הפלת"ד לבית משפט השלום בחיפה ב-ת.א. 8172-07-09
(להלן: "התביעה הקודמת"). במסגרת התביעה הקודמת מונה ד"ר דורון נורמן כמומחה מטעם בית המשפט, ובחוות דעתו נקבע כי לתובע לא נותרה נכות רפואית צמיתה בעקבות התאונה
(להלן: "המומחה" ו
"חוות הדעת" בהתאם
).
התובע ביקש לחקור את המומחה ובהחלטת בית המשפט מיום 14.3.11 נקבע כי עליו להפקיד בקופת בית המשפט סך של 1,500 ש"ח תוך 45 יום להבטחת הוצאות המומחה, שאם לא כן התביעה הקודמת תימחק. התובע לא הפקיד את הסכום הנדרש וביום 18.5.11 האריך בית המשפט את מועד ההפקדה עד ליום 31.5.11. התובע לא ביצע את ההפקדה כאמור ובעקבות זאת ניתן ביום 20.6.11 פסק דין לפיו התביעה הקודמת נמחקה
(להלן: "פסק הדין"). יודגש, כי בפסק הדין לא נקבע כי הליכים שהתנהלו במסגרת התביעה הקודמת וחוות דעת המומחה יהיו בתוקף ככל והתביעה תוגש מחדש.
התובע הגיש בקשה לביטול פסק הדין ובקשתו התקבלה בתנאי והוא ישלם הוצאות לאוצר המדינה בסך של 3,000 ש"ח. התובע פנה לבית המשפט בבקשה לביטול התניית פסק הדין בתשלום הוצאות לאוצר המדינה בנימוק כי ידו אינה משגת, ולחילופין, הוא ביקש להותיר את פסק הדין על כנו. בהחלטה בבקשה הנ''ל מיום 20.7.11 נקבע כי פסק הדין יישאר על כנו.
3. במסגרת תביעה דנן, שאף היא מוגשת ביחס לתאונה בהתאם לחוק הפלת"ד, עותר התובע למינוי מומחה בתחום האורתופדי, תוך התעלמות מההליכים ומחוות הדעת שהיו במסגרת התביעה הקודמת.
הנתבעת מתנגדת לבקשת התובע בטענה כי חוות הדעת אשר ניתנה במסגרת התביעה הקודמת מחייבת גם בהליך זה, וכי התובע נהג בהעדר תום לב תוך שימוש לרעה בהליכי משפט כאשר הוא נמנע מקיום החלטות בית המשפט במסגרת התביעה הקודמת ואף הסתיר מפורום זה את אותם הליכים.
מנגד, התובע טוען כי התביעה הקודמת נמחקה מבלי שניתנו הוראות באשר לתוקף חוות הדעת במסגרת הליכים עתידיים, ובהתאם לכך אין לחוות הדעת כל תוקף ונפקות.
4. שקלתי מכלול טענות הצדדים ומצאתי להיעתר לבקשה.
5. ב-
ע"א 746/88 בוזגלו נ' אוחנה, פ"ד מה(3) 690 נפסק כי משמעות מחיקת התביעה היא ביטול ההליכים שהיו במסגרתה, לרבות חוות הדעת הרפואיות, זאת אלא אם כן בית המשפט קבע אחרת במסגרת פסק הדין (שם, עמ' 694).
על אותה הלכה חזר בית המשפט ב-
רע"א 4921/09 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' דגש (פורסם בנבו). באותו עניין נדון מקרה שבו במסגרת תביעה לפי חוק הפלת"ד מינה בית המשפט מומחה מטעמו והמומחה נתן חוות דעת בהתאם. בית המשפט מחק את התביעה מאחר והתובע לא הגיש תצהירי עדות ראשית וזאת מבלי לקבוע תנאים לעניין תוקף ההליכים שהתקיימו בפניו במסגרת תביעה עתידית ככל ותוגש. בהמשך, המוסד לביטוח לאומי קבע כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות בשיעור גבוה יותר מהנכות אשר נקבעה בחוות דעת המומחה אשר מונה בתביעה שנמחקה. התובע שם הגיש תביעה נוספת בה הוא ביקש להכיר בקביעת המל"ל כקביעה מחייבת בהתאם לסעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד. בין בעלי הדין התעוררה מחלוקת דומה באשר לתוקפה של חוות הדעת כאשר לטענת הנתבעת התובע השתמש לרעה בהליכי משפט. בהחלטתו חזר בית המשפט העליון על ההלכה כפי שנקבעה בפסק דין בוזגלו לעיל וכן הוסיף והתייחס לפגיעה אפשרית באחד מבעלי הדין בעקבות מחיקת התביעה, באומרו:
"
אכן, תוצאה זו עלולה לגרום לפגיעה לא מוצדקת באחד מבעלי הדין. לפיכך, נתונה לבית המשפט האפשרות להתנות את המחיקה בתנאים שנועדו להגן על יתרונות שבהם זכה בעל דין בהליך, ולמנוע מאחד הצדדים לעשות שימוש לרעה בהליכי המשפט. משנמחקה תובענה ללא תנאים, או בתנאים בלתי מספקים לדעת מי מבעלי הדין, ניתן לפנות לבית המשפט בהשגה מתאימה. בהעדר פנייה או השגה מתאימה, שוב לא ניתן לשנות את ההחלטה, ובהעדר קביעה מפורשת כי חוות דעת שהוגשה בהליך שנמחק תשמש גם בהליך עתידי, או בהעדר הסכמה של הצדדים לעניין זה, ברירת המחדל היא היעדר נפקות לחוות הדעת... במקרה שלפנינו ייתכן כי היה מקום שבית משפט השלום היה מתנה את מחיקת התובענה בכך שלחוות הדעת בתחום האורתופדי יהיה משקל מחייב בהליך עתידי. עם זאת, שאלה זו צריכה היתה להיבחן במסגרת השגה ישירה על פסק הדין. המבקשת לא השכילה לעשות זאת, ואין היא יכולה להמיר את ההשגה על ההחלטה המקורית בדרך של בקשה במסגרת ההליך הנוכחי".
יודגש כי בעניין דגש לעיל לא התייחס בית המשפט לטענת הנתבעת, לפיה התובע השתמש לרעה בהליכי.
מן הכלל אל הפרט.
6. במקרה דנן התביעה הקודמת נמחקה מבלי שניתנה כל הוראה ביחס לנפקות חוות הדעת או ההליכים שהתנהלו במסגרתה למקרה והתביעה תוגש מחדש. הנתבעת מצידה לא השיגה על פסק הדין ולא פנתה לבית המשפט בבקשה לקבוע כי חוות הדעת תהיה בתוקף במסגרת תביעה עתידית, ככל ותוגש. בנסיבות העניין, לאור ההלכה הפסוקה כמצוטט לעיל, לא ניתן לרפא פגם זה באמצעות העלאת טענות הנתבעת בתביעה דנן.
7. טענת הנתבעת ולפיה התובע פעל בהעדר תום לב תוך ניצול הליכי משפט לרעה ולפיכך חוות הדעת אשר ניתנה בתביעה הקודמת מחייבת אותו גם בהליך זה, אינה משכנעת בעיניי, לא בהיבט המשפטי ולא בהיבט העובדתי. אבהיר זאת להלן.
8. בטיעוניה לעיל נסמכת הנתבעת על ההחלטה אשר ניתנה ב-
רע"א
5440/09 אלרוב נ' חב' נכסי שלמה המלך בע"מ ואח' (פורסם בנבו). באותו עניין הגיש המבקש תביעה נזיקית לבית משפט המחוזי בגין תאונת עבודה בה היה מעורב ובמסגרת התביעה מונה מומחה מטעם בית המשפט אשר קבע כי לא נותרה לו נכות בעקבות התאונה. לאחר שהמומחה נחקר בפני בית המשפט, הגיש התובע בקשה לפסילת חוות דעתו אולם בקשתו נדחתה ובית המשפט הורה לצדדים לסכם טענותיהם בתביעה טרם מתן פסק הדין. התובע לא הגיש את סיכומיו ולפיכך תביעתו נמחקה, מבלי שבית המשפט נתן הוראות ביחס לתוקף ההליכים וחוות הדעת שהיו במסגרת התביעה. בהמשך, הגיש התובע תביעה נוספת לבית משפט השלום ובין הצדדים התעוררה מחלוקת באשר לתוקף חוות הדעת שניתנה בהליך שהתנהל בפני בית משפט המחוזי. לעניין זה נפסק בבית משפט השלום כי התובע נהג בהעדר תום לב וניצל לרעה הליכי משפט ועל כן חוות דעת מומחה בית המשפט שניתנה בהליך הקודם מחייבת גם בהליך שבפניו. לחילופין, בית המשפט הורה על מינוי אותו מומחה כמומחה מטעמו. החלטה זו אושרה בבית המשפט המחוזי וכן בבית המשפט העליון.
בהחלטה בעניין אלרוב לעיל בית המשפט חזר על ההלכה הפסוקה, לפיה מחיקת התביעה ללא התנייה בעניין תוקף ההליכים וחוות הדעת שהיו במסגרתה מאיין אותם הליכים ואותה חוות דעת על כרעיהם ועל קרבם. כן חזר בית המשפט על ההלכה ולפיה מי מבעל הדין המעוניין לשמר את ההליכים שהיו בתביעה שנמחקה, רשאי לפנות בהשגה לעניין זה לבית המשפט אשר הורה על מחיקת התביעה. הנה אם כן, בעניין אלרוב בית המשפט לא שינה במאומה מההלכה הקיימת, מה גם וההחלטה ניתנה על ידי אותו מותב שישב בדין בעניין דגש, כבוד המשנה לנשיאה (כתוארו אז), השופט ריבלין.
9. באשר להיבט העובדתי, אומר כי לא שוכנעתי שהתובע פעל במתכוון על מנת להביא למחיקת התביעה הקודמת ובכך להתחמק מחוות הדעת אשר ניתנה במסגרתה. בתביעה הקודמת טען התובע במספר הזדמנויות כי בשל מצבו הכלכלי נבצר ממנו להפקיד את הסכום שנקבע לכיסוי הוצאות המומחה. חשוב מכך, גם לאחר שניתן פסק הדין בתביעה הקודמת לא אמר התובע נואש ולא ישב בחוסר מעש אלא הוא הגיש בקשה לביטול פסק הדין. זאת ועוד, לאחר מתן ההחלטה לפיה פסק הדין יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות לאוצר המדינה, טרח התובע והגיש בקשה לביטול החיוב בהוצאות הנ''ל ורק לחילופין הוא ביקש להותיר את פסק הדין על כנו. התנהלות התובע מעידה אפוא כאלף עדים כי הוא היה מעוניין בהמשך ניהול התביעה הקודמת ולא בניצול מחדליו ופסק הדין שניתן בעקבותיהם על מנת להתחמק מחוות הדעת.